חיים ששון

והנה משפטים שחקוקים אצלי עמוק מאותו מורה נהיגה בראשון לציון

בעיני מדובר במשפטים לחיים:

 אי אפשר לקצר את הדרך, לדרך יש את הזמן שלה – את המשפט הזה הוא אמר לי בזמן של שיעור נהיגה ראשון. הוא נהג לומר, שכל נהג מגיע לשלב מסוים שבו הוא מתרגל לנהיגה והופך בהגדרה ל'נהג טוב'. אז גם מגיעים ליום שבו ממהרים ממש למקום עבודה או לפגישה עם חברים, ואז באופן טבעי הנטייה היא להניח 'רגל כבדה' על הגז. אבל הניסיון שלו הוכיח לו שמקסימום אפשר להגיע דקה אחת אולי שתיים לפני הזמן, אבל לא יותר מכך.

עכשיו נשאלת השאלה אם אכן משתלם למהר ובכך להסתכן ולסכן אחרים?!
 הוצאת רישיון נהיגה הוא רגע מרגש, אבל אל תשכחו שמדובר גם במשקולת של אחריות גדולה – הרבה נהגים צעירים רואים בשלב הוצאת רישיון נהיגה כעליית מדרגה וכהישג כביר. זה נכון, בהחלט מדובר בהישג, ובכל זאת חשוב לזכור שההישג הגדול ביותר הוא להישמר על הכביש בכל יום, לשמור על ביטחונם של הנוסעים אתכם ברכב… סעו בזהירות למענכם ולמען אחרים.
 הרכב הוא מכונה מסוכנת, ולכן אין מקום לטעויות על הכביש – נהגים צעירים עוברים משלב של סביבה שמכילה את הטעויות שלהם ושנותנת להם עוד צ'אנס בבית, במסגרת בית הספר וגם עם החברים, ויוצאים לחיים האמיתיים.
אותו מורה נהיגה בראשון לציון היה חד מאוד כשהבהיר לי שהעידן הזה תם ונשלם. מעכשיו אני מוביל 'מכונה רבת עוצמה' וראוי שאתנהג בהתאם. כלומר, אין מקום לטעויות. אי אפשר לפגוע בהולך רגל ולומר: "אויש, סליחה, לא הייתי מרוכז". מרגע שפתחנו דלת לעולם של שיעור נהיגה ראשון, ויותר מזה לאחר הוצאת רישיון נהיגה, מוטלת בידינו האחריות לפעול בערנות שלמה, באחריות ובאפס טעויות.
 אחד מהזיכרונות שיש לי מאותם שיעורי נהיגה נוסטלגיים הוא הסבלנות שאפיינה את מורה הנהיגה שלי מול הולכי הרגל, נהגים אחרים ובעיקר כלפי האופנוענים. הוא האט את הרכב ליד שלוליות כשהולכי רגל צעדו בשוליים, הוא סימן לאופנוענים להתקדם לפניו ברמזור, הוא מעולם לא צפר לנהג שהתמהמה ברמזור. הוא היה אדיב בצורה מופלאה… ועל בסיס זה אני נוהג בעצמי, ועל בסיס זה אני מלמד את התלמידים שלי שיעורי נהיגה.